חורף יקר,

אולי די? אני מתגעגעת לקיץ שלי.
כן, למדתי לאהוב אותך. בזכותך, בשעות הקטנות של הלילה הרטוב, מלאים רחובות ירושלים בצבעים מרצדים אל תוך מעמקי הכבישים, יוצרים עולם קסום בו אני נהנית לחלום תוך כדי נהיגה, בדרכי הבייתה מעוד משימת שיעורי בית. נתת לי בוקר לבן ונדיר, שעורר זכרונות נוסטלגיים שנשכחו אי שם במעמקי התודעה. הכרת לי דרום ירוק, מנוקד באדום וצהוב. מי כמוך יודע לסחוף אותי למלנכוליה מתוקה, מעקצצת. חורף, התעייפתי. אני מתגעגעת לקיץ. ליובש, לחום, לפשטות של הדברים. הכל כ"כ ברור בקיץ, ונוח.

עם זאת, חורף, תמיד תהיה המאהב הסודי שלי...