חורף יקר,

אולי די? אני מתגעגעת לקיץ שלי.
כן, למדתי לאהוב אותך. בזכותך, בשעות הקטנות של הלילה הרטוב, מלאים רחובות ירושלים בצבעים מרצדים אל תוך מעמקי הכבישים, יוצרים עולם קסום בו אני נהנית לחלום תוך כדי נהיגה, בדרכי הבייתה מעוד משימת שיעורי בית. נתת לי בוקר לבן ונדיר, שעורר זכרונות נוסטלגיים שנשכחו אי שם במעמקי התודעה. הכרת לי דרום ירוק, מנוקד באדום וצהוב. מי כמוך יודע לסחוף אותי למלנכוליה מתוקה, מעקצצת. חורף, התעייפתי. אני מתגעגעת לקיץ. ליובש, לחום, לפשטות של הדברים. הכל כ"כ ברור בקיץ, ונוח.

עם זאת, חורף, תמיד תהיה המאהב הסודי שלי... 

ווישליסט אפשרי ואפשרי פחות

אתחיל עם האפשרי פחות:
ממש בטעות נתקלתי הרגע באתר של ד"ר מרטינס, ואני מוצאת את עצמי מתפעמת. עד כדי כך שאני חייבת לכתוב, שכל היופי, האיכות והנוחות הם בלתי מושגים מבחינתי מכמה סיבות: המחיר, העובדה שצריך להזמין מחו"ל והמכריע - הן מעור. יש כמה שמבד, אבל בכל זאת.. תמיד אאלץ להסתפק באח המוגבל והמזוייף של ד"ר מרטינס. קיימת בי תיקווה שיום אחד יצרנים יפתחו את העיניים ואת הלב, ויחליטו לייצר מחומר שהוא סינטטי אבל באיכות שלפחות נושקת לאיכות העור. קשה לי מאוד להאמין שזה עד כדי כך לא מושג. ועם זאת, אני מניחה שזה בגדר החלום יותר ובגדר המציאות - פחות.

ואל ההמושג יותר-
לפני שנתיים חברה טובה נתנה לי במתנה ליומולדת קלאצ' של מדוזה. אני מודה שבהתחלה לא הבנתי מה פשר הדבר המוזר והפלסיטיקי הזה, אך גם אודה שבאותו זמן לא הבנתי בכלל את הצורך בקלאצ'. עברה שנה שנתיים, וגדלתי והחכמתי והודתי- הקלאצ' הזה פשוט יפהפה וגאוני.
מדוזה - מותג צעיר של שתי מעצבות בוגרות שנקר, שהחליטו בצעד מעניין ומוצלח לעצב תיקים ותכשיטים מפלטיק, אבל עם טוויסט שגורם לנו להסתכל על החומר ביותר כבוד. הפלסטיק כאן הוא יוקרתי ועדין, שונה בהחלט עם החוויה היומיומית הרגילה של הפלסטיק. אני אוהבת את העיצוב המקורי והרענן, המופשט לפעמים. בהחלט ארכוש עוד מוצרים שלהן בעתיד, ובמיוחד שמתי עין על הכיסוי מחשב הצהוב והסקסי.

אגב,
פתחתי טמבלר! *לינק*