יש ימים בהם כל רצוני הוא להבלע בעולם אחר. עולם שלא מכיל את הבעיות היומיומיות עד שיעמום שלי, עולם שיגרום לי להרגיש אחרת, שיגרה את חושי בצורה שהפלנטה האומללה שלנו לא מסוגלת. רבות הדרכים לעשות זאת, אני זוכה להרגשה הזו כשאני צופה בסדרה או סרט מסוים, או קוראת ספר שלוקח אותי רחוק למחזותיו. לצערי, מעטים הסרטים, הסדרות והספרים שבאמת מצליחים לסחוף אותי בצורה כה עמוקה. לכן, כשאני נתקלת באחד כזה, אני בולעת אותו ברעבתנות, עד שלא נשאר כלום. המשאלה הבלתי אפשרית שלי היא לדעת איך אפשר פשוט למחוק את הזיכרון של אותו דבר מרתק, עלמנת שאוכל להנות ממנו מחדש, ממש כמו בפעם הראשונה.
מכיוון שכרגע אני לחלוטין מחוסרת אפשרויות סדרתיות, אני מפשפשת בזכרונות העבר - התחושה המדהימה של צפיה במשהו שאני יודעת שהולך ללוות אותי הרבה זמן.
מעבר ליקום Across the Universe
כשצפיתי בסרט הזה בפעם הראשונה, ראשונה מני כ"כ רבים, קטע הפתיחה עצר את נשימתי - שחזרה לעצמה בתו האחרון של שיר הסיום של הסרט. עזבו שג'ים סטרגס הוא בערך הבריטי של כל חלומותיי ועזבו ששנות השישים האמריקאיים מרגישים בסרט הזה, כמו התקופה שהכי הייתי רוצה לחיות בה.. המחזמר הזה מבוסס על 34 שירי ביטלס, כולם מבוצעים ע"י השחקנים המוכשרים עד כדי טירוף, ומבוצעים כ"כ טוב שאין שיר אחד שמבזה את המקור האלמותי. הוא מכניס בי שמחה ותקווה, רצון עצום לאהבה ועושה לי צמרמורות כל פעם מחדש. אני לא יודעת מה בדיוק פה תפס אותי כ"כ חזק, אבל אני יודעת שאם אני מרגישה קצת ריקה, קצת עצובה ומאבדת את הכיוון... צפייה ב"מעבר ליקום" תמיד תשלח אותי למיטה עם חיוך.
המבוך של פאן Pan's Labyrinth
סרט תקופתי נוסף [אני מתחילה לראות דפוס] מקסיקני, שמספר על עולמה של ילדה קטנה שהרגע התייתמה מאביה, החיה בתקופה הקשה של אחרי מלחמת האזרחים בספרד. הסרט מסופר בשתי רמות: האגדה - שאנו לא יודעים אם היא ה"מציאות" האמיתית בסרט, או הדרך של אופליה הגיבורה לשרוד את מאורעות חייה, ומציאות - מלחמה, מוות, עצב. התחברתי לסרט באופן מיוחד, בעיקר בגלל הדילוגים בין העולמות - האפשרות של הילדה לחיים אלטרנטיביים מיסטיים - גם אם הם מפחידים ממש כמו המציאות. האמת, קשה לי להסביר את עצמי לגביי הסרט הזה בלי להרוס למי מכם שירצה עוד לצפות בו, אז רק אומר... אני ממליצה. סרט כואב ואכזרי, שאם מצליחים לראות מעבר לסיפור הברור מעליו, הוא גם ממלא את הלב עד אפס מקום.
המייל הירוק The Green Mile
אז זהו, בנתיים.
אני מקווה להקדיש בעתיד עוד פוסט או שניים לתחביב הצפייה שלי, ואני מאמינה שעוד בהחלט אעשה זאת.
לסיום, שיר הסגירה של ראיון עם הערפד המבוצע ע"י, מי אם לא - Guns'N'roses...
שיהיה שבוע טוב.
מכיוון שכרגע אני לחלוטין מחוסרת אפשרויות סדרתיות, אני מפשפשת בזכרונות העבר - התחושה המדהימה של צפיה במשהו שאני יודעת שהולך ללוות אותי הרבה זמן.
אם תשאלו אותי מה הסרט האהוב עליי, אענה מייד - ראיון עם הערפד. נכון, זה לא הסרט הכי טוב שראיתי. לא מבחינת משחק ולא מבחינת העלילה [הרזה משהו לעומת הספר]. אבל משהו באווירה שהוא יוצר - התקופתיות שלו, האופן הגאוני שבו משחקת קירסטין דנסט בת ה- 12, התלבושות.. הסרט מכשף אותי בכל צפייה, גורם לי לרצות להבלע בתוך הטלוויזיה, לנפח את שערי בתלתלי בקבוקים מושלמים ולעטות עליי שמלה נפוחה.
מעבר ליקום Across the Universe
כשצפיתי בסרט הזה בפעם הראשונה, ראשונה מני כ"כ רבים, קטע הפתיחה עצר את נשימתי - שחזרה לעצמה בתו האחרון של שיר הסיום של הסרט. עזבו שג'ים סטרגס הוא בערך הבריטי של כל חלומותיי ועזבו ששנות השישים האמריקאיים מרגישים בסרט הזה, כמו התקופה שהכי הייתי רוצה לחיות בה.. המחזמר הזה מבוסס על 34 שירי ביטלס, כולם מבוצעים ע"י השחקנים המוכשרים עד כדי טירוף, ומבוצעים כ"כ טוב שאין שיר אחד שמבזה את המקור האלמותי. הוא מכניס בי שמחה ותקווה, רצון עצום לאהבה ועושה לי צמרמורות כל פעם מחדש. אני לא יודעת מה בדיוק פה תפס אותי כ"כ חזק, אבל אני יודעת שאם אני מרגישה קצת ריקה, קצת עצובה ומאבדת את הכיוון... צפייה ב"מעבר ליקום" תמיד תשלח אותי למיטה עם חיוך.
המבוך של פאן Pan's Labyrinth
סרט תקופתי נוסף [אני מתחילה לראות דפוס] מקסיקני, שמספר על עולמה של ילדה קטנה שהרגע התייתמה מאביה, החיה בתקופה הקשה של אחרי מלחמת האזרחים בספרד. הסרט מסופר בשתי רמות: האגדה - שאנו לא יודעים אם היא ה"מציאות" האמיתית בסרט, או הדרך של אופליה הגיבורה לשרוד את מאורעות חייה, ומציאות - מלחמה, מוות, עצב. התחברתי לסרט באופן מיוחד, בעיקר בגלל הדילוגים בין העולמות - האפשרות של הילדה לחיים אלטרנטיביים מיסטיים - גם אם הם מפחידים ממש כמו המציאות. האמת, קשה לי להסביר את עצמי לגביי הסרט הזה בלי להרוס למי מכם שירצה עוד לצפות בו, אז רק אומר... אני ממליצה. סרט כואב ואכזרי, שאם מצליחים לראות מעבר לסיפור הברור מעליו, הוא גם ממלא את הלב עד אפס מקום.
המייל הירוק The Green Mile
האמת... התלבטתי אם להוסיף את הסרט הזה לרשימה. הוא לא משמח אותי. ההפך, הוא מכאיב לי בכל צפייה מחדש. הסיפור המתואר כאן הוא ההתגלמות של כל מה שאני שונאת בעולם שבו אנחנו חיים. אני לא ארחיב עלמנת לא להרוס למי שטרם ראה, ובהחלט אמליץ לראות - רק להכין את הנפש טוב טוב לפני זה, כי זה יכאב.
אז זהו, בנתיים.
אני מקווה להקדיש בעתיד עוד פוסט או שניים לתחביב הצפייה שלי, ואני מאמינה שעוד בהחלט אעשה זאת.
לסיום, שיר הסגירה של ראיון עם הערפד המבוצע ע"י, מי אם לא - Guns'N'roses...
שיהיה שבוע טוב.
